<h1>ספר החינוך מצוה ר"ס</h1>
<h2>דף פה:</h2>
שלא לקלל אב ואם, שנאמר [ויקרא כ'] איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת. והאמת שעיקר האזהרה בקללת אב ואם אינה מן המקרא הזה כי בכאן לא יזכיר רק העונש במקלל, וכן מה שכתוב בסדר משפטים [שמות כ"א] ומקלל אביו ואמו מות יומת שם גם כן לא דבר אלא בעונש, וזהו שאמרו במכילתא, ומקלל אביו ואמו מות יומת, עונש שמענו, אזהרה מנין, תלמוד לומר [שמות כ"ב] אלהים לא תקלל, אם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור, ואם בור הוא הרי הוא בכלל לא תקלל חרש, הרי אתה דן בניין אב משלשתן וכולי, עד הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו. וכן אמרו גם כן בסיפרא איש איש אשר יקלל, עונש שמענו וכולי, כמו הלשון אשר במכילתא בשוה. ומפני שאין לאזהרה זו לאו מיוחד אלא שהוא יוצא מכלל שלשה לאוין כתבתיו על מקרא זה שמדבר בעונש, וכמו כן כתבו הרמב"ם זכרונו לברכה במקלל אביו ואמו מות יומת שהוא מדבר בעונש. משרשי המצוה כתבתי במשפטים מצות לא תעשה ג'.
מדיני המצוה כגון מה שאמרו [סנהדרין פ"ה ע"ב] שחייוב קללת האב והאם הוא בין בחייהם או אפילו אחר מותן, מה שאין כן בהכאה שאין החיוב בה כי אם בחייהם, אבל לאחר מיתה פטור על הכאתם. ומה שאמרו [שבועות ל"ה ע"א] שאין חיוב מיתה לבן עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדים, אבל המקללן בכינוי פטור מסקילה, ולוקה כדרך שלוקה על קללת אדם כשר, ומה שאמרו שהמקלל אבי אביו או אבי אמו דינו כמקלל אחד משאר הקהל, והאב שנתחייב שבועה אין הבן משביעו בשבועת האלה אלא משביעו שבועה שאין בה אלה, ואמרו גם כן שאסור לבזותו כלל, שלא על הקללה הקפידה תורה אלא אף על הבזיון, והמבזהו הרי הוא בארור, שנאמר [דברים כ"ז] ארור מקלה אביו ואמו, ויש לבית דין להכות העושה זה ולענוש כפי הראוי. ויתר פרטיה בפרק שביעי מסנהדרין. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות וכן בטומטום ואנדרוגינס. ושתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו, אף על פי שנבדקה אמו ואמרה בן פלוני הוא, ולפי הדומה שממזר חייב על קללת אביו ואמו שהרי הוא ראוי לירש אותם מדין תורה ודין בן כשר יש לו גם כן לעניין אבילות ולכל דבר, אבל הבן מן השפחה ומן הנכרית אינו חייב על קללתן, וכן גר שהורתו שלא בקדושה אף על פי שנולד בקדושה כגון שנתגיירה אמו כשהיתה מעוברת אינו חייב על קללת אביו, וכשם שאינו חייב על קללת אביו כך אינו חייב על קללת אמו אף על פי שהיא יהודית כשילדתו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה ומקלל אביו ואמו את שהוא חייב על אביו חייב על אמו וכולי. ואין להקשות על דרשא זו משתוקי שחייב על אמו לבדה לפי שאין האב ידוע וניכר. והגר אסור לקלל אביו הגוי מדרבנן כדי שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקלה, אבל העבד אין לו יחוס והרי אביו כמו שאינו אביו לכל דבר, ואף לאחר שנשתחרר. ועובר על זה וקיללם בשם מן השמות נסקל, והוא שיש שם עדים והתראה כמו שידוע בכל המצות, ואם קללן באחד מן הכנויין לוקה.
